<h1>ראבי"ה שו"ת סימן קנ"א</h1>
<h2>דף טז.</h2>
והא דמייתי ראיה בפרק שלשה שאכלו [נ' ע"ב] מההוא דמסכת כלים [פי"ח מ"ט] לגבי זימון קשה מה ענין זה לזה, דהא דבר פשוט היא דאין טומאה ישנה אלא בכלי מתכות, וכדמפרש טעמא בפרק קמא דשבת [ט"ז ע"א], ומה הביא ראיה ממטה שהיא כלי עץ דלאחר שבירת עצים אם יתקנם מקבל טומאה מכאן ולהבא. ולהכי נראה לי דהכא מיירי במטה של פרקים וקל להחזירם טפי מזוג ועינבל, כדאיתא בפרק במה אשה [נ"ח ע"ב], ודיקא נמי דקתני החזירוה ולא קתני תיקנוה. ודוקא בחלוקת אחיו או שותפים שאין ביד האחד להחזיר חלק חבירו, אבל אם היתה של אדם [אחד] לא נטהרה בפירוקה, והשתא נמי לא נטהרה מטעם שבירת עצים אלא מפני שאין שמה עליה. והשתא מייתי ראיה שפיר טפי מכלי עץ הנשבר, והכי מייתי ראיה דכי היכי דגבי מטה דאע"ג דאינה שבורה, כדפרישית, אלא מפני ששם מטה אזיל מינה [פרחה לה טומאה מינה] כמו כן גבי זימון. ואם תאמר בלא החזיר נמי תטמא דהא חזיא למסמכינהו אגודא וכו', כדאיתא בפרק קמא דסוכה [ט"ז ע"א] גבי ארוכה ושתי כרעים, והכא נמי חציה קתני. יש לומר דההיא חציה לאו בארוכה ושתי כרעים מיירי. ותדע דהא בסיפא דכלים דהך דמטה פלוגתא דר"א ורבנן דמייתי בפרק קמא דסוכה, מכלל דרישא דכולי עלמא היא, אי נמי רישא בלא יחוד וסיפא ביחוד לכך דומיא דשלשה על שלשה.
<h2>דף לח.</h2>
ותו הא דאייתינן בשילהי תפלת השחר [ל' ע"א] השכים לצאת לדרך מביאים לו שופר וכו', ובפרק לולב הגזול אסיקנא דיקא נמי דקתני מי שבא בדרך ואין בידו לולב, והתם מוכ[י]ח דמיירי ביום טוב שני, והא הכא (ד)קתני דרך, ואין חילוק בשני ימים של ראש השנה בין ראשון לשני. ויש לדחות דהתם לא דייק מדרך אלא מדקתני ואין בידו לולב, דהא איבעי ליה.
<h2>דף מ.</h2>
תניא בתוספתא דתרומות [פ"ט הי"א] תרומה ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה לאכול דבר שדרכו לאכול ולשתות דבר שדרכו לשתות ולסוך דבר שדרכו לסוך כיצד [לאכול דבר שדרכו לאכול] אין מחייבים אותו לאכול קניבתו של ירק ולא פת שעיפשה ולא תבשיל שעיברה צורתו. וכי האי גוונא תניא בתוספתא דשביעית [פ"ו ה"ב] לגבי שביעית.
<h2>דף מב.</h2>
תניא בספרי [עקב פיס' מ"ו] לדבר בם מכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו בלשון הקודש ומלמדו תורה. ובלולב הגזול גרסינן אביו מלמדו תורה וקריאת שמע תורה מה היא אמר רב המנונא תורה צוה לנו משה וגומר.
